ירושה וחשבון משותף 

מה דינם של הכספים המצויים בחשבון הבנק של אדם שנפטר, כאשר חשבון זה רשום ע"ש המנוח וע"ש אדם אחר במשותף? האם זכותו של השותף לקבל כספים אלו, או שמא הכספים הללו יהוו חלק מעזבון המנוח?

התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות של כל מקרה ואין תשובה חד משמעית, מבלי לבחון את הנסיבות האופפות את השיתוף בחשבון הבנק.
שימו לב! השאלות דלעיל מתייחסות לבעלי החשבון בינם ובין עצמם, ולא למערכת היחסים שבין הבנק לבעלי החשבון.

יחסי השותפים עם הבנק הוסדרו בהוראת חוק, בסעיף 13א לפקודת הבנקאות, 1941:

13א. חשבון משותף וכספת משותפת (תיקון: תשל"ו, תשמ"א)
(א) קיבל תאגיד בנקאי כספים, ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים בחשבון משותף שלגביו הותנה עם התאגיד הבנקאי, כי בפטירת אחד מבעלי החשבון יהיה בעל החשבון הנותר בחיים, או מי שפועל מכוחו כדין, זכאי להמשיך לעשות פעולות בחשבון האמור, יעמוד בתנאי בתקפו, לענין היחסים שבין התאגיד הבנקאי לבין בעלי החשבון, גם לאחר הפטירה.

בהתאם להוראה סעיף 13א הנ"ל, הרישום המשותף מחייב את הבנק לראות את הרשומים כבעלי החשבון, כשותפים גם לאחר פטירתו של אחד מהם. הוראה זו מתייחסת, כאמור, למערכת היחסים עם הבנק בלבד, וכדברי כב' השופט אשר בע"א 679/76 אילה סלי על-ידי הוריה, אפוטרופסיה הטבעיים דוד ו-הניה סלי נ' עזבון המנוח קרל שפר על-ידי מנהל עזבונו עו"ד נ' פלדמן, ו-2 אח' פ"ד לב(2) ע' 785 (להלן: "עניין סלי"):

"להגן על הבנק ולהבטיח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף, אך אין הוא בא להסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון בינם ובין עצמם."

הדין הקיים מעמיד שתי הנחות יסוד בסוגיה זו:

1. הנחת היסוד הראשונה היא, שזכותו של השותף הנותר בחיים לקבלת הכספים בחשבון, אפשרית למחצית החשבון בלבד, מאחר וזכאות זו משתרעת, לכל היותר, על מחצית החשבון (אלא אם כן קיימת ראיה חד-משמעית על הענקת מתנה של החשבון כולו או צוואה וכו' - על כך נדון בהמשך).
2. הנחת היסוד השניה היא, שטופס פתיחת החשבון בבנק, או התחייבות להעברת כל החשבון לנותר בחיים בטופס זה, אינו יכול להיחשב לצוואה.

יחד עם זאת נוצר פרדוקס לאור סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הקובע כדלקמן:  

8. עיסקאות בירושה עתידה
(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.

הפסיקה הצליחה להסדיר את הפרדוקס המשפטי הנ"ל: ב-ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. טקסטיל בע"מ, פ"ד לה(4) ע' 197, כב' הנשיא ברק ערך הבחנה בין שני סוגי הסכמים, לצורך תחולתו של סעיף 8(א) לחוק הירושה - האחד הוא הסכם אשר הוראותיו קובעות כי זכות עוברת מאדם לרעהו עם מותו של הראשון. לגבי הסכם כזה יחול סעיף 8(א). ההסכם השני הוא כזה שאיננו דן בהעברת זכות על תכונותיה לאחר, אלא עניינו "בהתרבות זכותו העצמאית של האחר, אשר יונקת את כוחה מזכותו העצמאית". על הסכם כזה לא יחול סעיף 8(א) לחוק. וכן בפסק הדין בתיק ת"א (שלום-חיפה) 7870/97 ברטהולד נ' אנגלהרט, קבעה כב' השופטת למלשטריך-לטר, כי לפי התפתחות הפסיקה, המצמצמת תחולתו של סעיף 8(א) לחוק הירושה ומסייגת תחולתו למקרים מסויימים, אין הוא מביא לביטול זכות "ההיוותרות בחיים" הרשומה בטופס הבנק.

לפיכך, זכותו של השותף הנותר בחיים בחשבון היא זכות מקורית ועצמאית "שתוכנה הכלכלי מתרחב" בשל מות השותף האחר. לפיכך, גם לפי אבחנה זו, לא תחול הוראת סעיף 8(א) לחוק.

מועד היות החשבון משותף - יש להבחין בין שתי סיטואציות:
1. חשבון הבנק נפתח מלכתחילה במשותף בין שני שותפים או יותר.
2. חשבון הבנק נפתח על-שם המנוח, ורק לאחר פתיחתו, הוסף שותף או שותפים לחשבון.

על פי הדין, כספים הינם מיטלטלין. בסיטואציה הראשונה, בה נפתח החשבון במשותף עם אחר או אחרים, סעיפים 9(ב) ו- 13(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, קובעים כדלקמן:

9. שיתוף
(א) מיטלטלין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו בשיתוף מתפשטת על מלוא המיטלטלין ואין לשום שותף חלק מסויים בהם.
(ב) חלקיהם של כל אחד מהשותפים במיטלטלין, חזקה שהם שווים.
13. תחולה
(א) הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על זכויות.

לאור סעיף 9(ב) הנ"ל, חלקיהם של כל אחד מהשותפים במיטלטלין, חזקה שהם שווים, ולאור סעיף 13(א) לחוק הנ"ל הוראה זו חלה אף על שיתוף בזכויות, הכולל את הזכות למשוך כספים מהבנק.

לפיכך, ביחס לחשבון שנפתח במשותף כאמור, קיימת חזקה שהכספים בחשבון הם בבעלות משותפת של כל השותפים (אלא אם כן הוכח ההיפך).

החזקה לעיל הקיימת בפתיחת חשבון משותף מלכתחילה ,אינה קיימת בסיטואציה השניה בה החשבון נפתח על-ידי המנוח, ורק בשלב מאוחר יותר הוסיף המנוח, אחר, כשותף לחשבון. בסיטואציה זו, הבסיס המשפטי להכרה בזכותו של השותף שהוסף - הוא בפעולת מתנה. כלומר, שעל ידי הוספת שמו של האחר לחשבון - התכוון המנוח ליתן לו, במתנה, מחצית מהחשבון.

כדי להוכיח שאכן היתה כוונה למתן מתנה של מחצית הכספים בחשבון והזכות למשיכתם, נדרשת הוכחה לגמירות דעת מצד המנוח, להענקת אותה מתנה. השאלה הנשאלת היא - מהי מידת ההוכחה הנדרשת, לגמירות הדעת מצד המנוח, להענקת אותה מתנה?

בטרם נבחן את אופן הוכחת "הענקת המתנה", יש לעמוד על חשיבות מועד הענקתה.

גם כאשר מוכח כי המנוח החליט מרצונו להעניק את מחצית החשבון במתנה למי ששמו הוסף לחשבון - עדיין יש לבחון את השאלה מתי הושלמה מתנה זו. כאשר כוונת המנוח היתה ליתן את המתנה לאלתר, עם הוספת שמו לחשבון - אכן זכה השותף בכספים אלו לאלתר, וזכותו לקבלם לאחר פטירת המנוח. אולם, אם מסתבר מהנסיבות כי כוונת המנוח היתה שהאדם ששמו הוסף כשותף לחשבון, יקבל כספים אלו רק לאחר פטירתו - משמעות הדבר, מתנה שמוקנית לאחר מיתה, וכאמור לעיל,סיטואציה זו סותרת את הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה ולפיכך הינה בטלה.

ומכאן, מה היקף ההוכחה הנדרשת בכדי שיראו בהוספת שמו של אחר לחשבון הבנק, כרצון של המוסיף להעניק לאחר מתנה לאלתר?

כב' השופט ויתקון, בפרשת סלי (לעיל), הגדיר את מידת ההוכחה, כדלקמן:

"...הקושי הוא רק לגבי כמות ההוכחה הדרושה, וכאן הייתי מציע לנהוג זהירות רבה. אין דבר קל מלפברק ראיות בעל-פה ולנשל יורשים חוקיים... את העדות על המתנה הייתי מעדיף לראות במסמך הנושא את כתב-ידו של המנוח."

כב' השופט בך, סיכם את ההלכות הקודמות, כדלקמן:

"אין לשלול את האפשרות, שבעל חשבון בנק, המצרף אחר כשותף לאותו חשבון, אכן עושה זאת מתוך כוונה להעניק לאותו שותף מתנה לאלתר... אולם בית המשפט לא קבע זאת כעובדה, אלא אם כן מצביע חומר הראיות בבירור על קיום כוונה כזאת. עדיף שכוונה זו תוכח על-ידי מסמכים בכתב, אך בהעדר מסמך ניתן לקבוע מימצא עובדתי כזה גם על סמך התבטאויותיו המוכחות של המנוח, ראיות בדבר יחסים מיוחדים בין המנוח לבין השותף לחשבון והוכחות נסיבתיות אחרות."

במקרה הנ"ל נפסק, כי העובדה שהמנוחה סירבה לעשות צוואה, והעובדה שהמוסף לחשבון היה מיופה כוחה של המנוחה בחשבון זה במשך שנים רבות בטרם הוסף - אין בהם, לכשעצמם, בכדי להרים את נטל ההוכחה ל"מתנה לאלתר". קיימת חשיבות להעדת פקיד הבנק, כאשר המנוח הביע את כוונתו בפניו בעת הוספת אחר לחשבון, להעניק לו מתנה לאלתר.
בהתאם לסעיף 2 לחוק המתנה, יש להוכיח קיומם של שני מצטברים. הראשון - הסכמה שהדבר ניתן במתנה, והשני - הקניה.

העיקר בהוכחת האמור הוא, הוכחת גמירות-דעתו של המנוח לתת מתנה כזאת לאלתר.

סיכום  

הלכה פסוקה היא כי פתיחת חשבון משותף בבנק יכולה לשמש רק כהוכחה לכאורה לרצונם של בעלי החשבון לקיים ביניהם שיתוף בכל הנוגע לכספים המופקדים בחשבון. נקבע כי על-מנת שתוכר הפעולה של פתיחת חשבון משותף כהענקת מתנה דרושה הוכחה בדבר גמירות-הדעת של הנותן לעניין הענקת אותה מתנה. חומר הראיות צריך להצביע בברור על כוונה כזו.

גילוי נאות: המידע המובא לעיל, נסמך, בין היתר, על ספרו של עו"ד בועז קראוס "דיני ירושה ועיזבון".
המידע לעיל מובא כשירות לציבור ונועד לשימוש חופשי. המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מוסמך, המידע הוא כללי בלבד ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו הוא.